מבוא כללי
"עץ ירוק מפלסטיק" הוא שיר של מרגלית צנעני שיצא לאור בשנת 2009, כ־40 שנה לאחר תחילת הקריירה המוזיקלית שלה כזמרת. השיר זכה להצלחה רבה, ודורג במצעדים השנתיים של רשת ג' וגלגלצ. בנוסף לכך, הוא גם היה השיר המושמע ביותר ברדיו הישראלי לשנת 2009.1
תעודת הזהות של השיר
ביצוע: מרגלית צנעני
כותב: אסף אטדגי
מלחין: יונתן אמבר, ישראל קמחי
מעבד: נדב ביטון
סוגה: מוזיקה מזרחית
שנת היצירה: 2009
כלי נגינה: תופים, גיטרה אקוסטית, גיטרה חשמלית, סינתיסייזר, בס חשמלי, אורגן, פסנתר, דרבוקה, טמבורין.
מילות השיר
בית 1
וקנית לי עץ ירוק מפלסטיק
היית בטוח שהכל מתפרק
וקנית לי תער חד עד כאב
כי היית בטוח שפרחים אני שונאת
הפסקת לשיר את שירי המולדת
קרעת את כל הבגדים היפים לעת ערב
היית חסר ועכשיו שוב חוזר
לא זה לא בשבילי, זה בטח לא לי
פזמון
וכתבת לי שיר כמו שאתה כותב
אתה עירום ועזוב וחלש
וכתבת מילים כי שנים לא אמרת
את מה שחשבת על עצמך ועליי
ומה אתה בלעדיי
בית 2
קראת בשמי בלילות הקרים
רצית שאהיה איתך לרגע
והרסת את העיר השמחה, השוקקת
ידעת שאני מאוהבת, זה בטח לא לי
פזמון
וכתבת לי שיר כמו שאתה כותב
אתה עירום ועזוב וחלש
וכתבת מילים כי שנים לא אמרת
את מה שחשבת על עצמך ועליי
וכתבת לי שיר כמו שאתה כותב
אתה עירום ועזוב וחלש
וכתבת מילים כי שנים לא אמרת
את מה שחשבת על עצמך ועליי
ומה אתה בלעדיי
סולו
פזמון
וכתבת לי שיר כמו שאתה כותב
אתה עירום ועזוב וחלש
וכתבת מילים כי שנים לא אמרת
את מה שחשבת
וכתבת לי שיר כמו שאתה כותב
אתה עירום ועזוב וחלש
וכתבת מילים כי שנים לא אמרת
את מה שחשבת על עצמך ועליי
ומה אתה בלעדיי
ומה אתה בלעדיי
דיון במילות השיר
מילות השיר מתארות מערכת יחסים זוגית ארוכת שנים ומורכבת באמצעות שיחזור דרמטי של תמונות ורגעים משותפים. השיר כולו כתוב כמונולוג שבו פונה הדוברת אל הנמען, בן זוגה, באופן ישיר, תוך שימוש בגוף שני. דבר זה מקנה לשיר אופי של מכתב, וכפי שעולה מניתוח המילים – אפשר להבינו כמכתב פרידה.
שם השיר מופיע כבר בשורה הראשונה, כמתנה לא שגרתית שקונה הנמען לדוברת, בשל קרע משמעותי שחל במערכת היחסים שלהם ("וקנית לי עץ ירוק מפלסטיק/היית בטוח שהכל מתפרק"). המהות המדויקת של אותו עץ פלסטיק אינה מתבהרת בהמשך השיר – לא מסופר לנו אם מדובר, למשל, בעץ ריח למכונית, או אולי בחפץ נוי דקורטיבי לסלון. כך או כך, יש בצירוף "עץ ירוק מפלסטיק" יותר מרמז לדבר מה מזויף או מפוברק. בהמשך הבית תחושת הזיוף כבר הופכת לכואבת ומסוכנת יותר, כשהדוברת מספרת שהנמען קנה לה "תער חד עד כאב", מכיוון שהוא היה משוכנע שהיא שונאת פרחים. אפשר להבין את שורת המתנות המוזרות האלה כמאפיינים סמליים של מערכת היחסים בין השניים: מזויפת, מתאמצת, מסוכנת, כואבת. הדוברת גם מספרת, בעקיפין, שהנמען היה משוכנע שהיא "אישה קשה" – כזו ששונאת פרחים.
בהמשך הבית הדוברת מתארת שינוי שחל בנמען לאורך השנים – הוא הפסיק "לשיר את שירי המולדת", וקרע "את כל הבגדים היפים לעת ערב". גם כאן התיאורים אינם מעוגנים בהקשר קונקרטי, ושוב, הם משרטטים את דמותו של הנמען באופן סמלי. אם נניח שבעבר הוא אכן שר שירי מולדת, או, כפי שהם מכונים לרוב, שירי ארץ ישראל2 – ובשלב מסוים הפסיק לשיר אותם, הרי שאותו נמען מצטייר כמי שהחזיק בעמדות פטריוטיות כלפי המדינה, ובשלב מסוים נטש אותן. מתוך כל זאת, בשילוב עם הדימוי הציורי של גבר מבוגר, שקורע את בגדיו היפים עם רדת החשיכה, בערב, בזמן שבו בדרך כלל לובשים את הבגדים הללו – מתהווה דמותו של הנמען. הוא מצטייר כאיש שכופר במוסכמות חברתיות ושאולי מכיל יסוד הרסני כלשהו. רק בסוף הבית מגלה הדוברת לראשונה את רגשותיה כלפי הנמען: לאחר תקופה ממושכת של היעדרות הוא חזר, וכעת היא אינה רוצה בהמשך הקשר ("היית חסר ועכשיו שוב חוזר/לא זה לא בשבילי, זה בטח לא לי") – אולי מתוך הצורך שלה ביציבות, ומתוך הרצון לשמור על עצמה מפני היסוד ההרסני בהתנהגותו של הנמען.
בפזמון מספרת הדוברת על שיר שכתב לה הנמען (ובאופן מעניין, יש לנו כאן שיר בתוך שיר) – ונראה שמעשה הכתיבה חושף את הדובר בחולשתו ("וכתבת לי שיר כמו שאתה כותב/אתה ערום ועזוב וחלש..."). מעשה הכתיבה של הנמען מוצג כתחליף לתקשורת תקינה שאמורה להיות בין בני זוג ("וכתבת מילים כי שנים לא אמרת/את מה שחשבת על עצמך ועליי"). הדוברת מסיימת את הפזמון בשאלה הנוקבת "ומה אתה בלעדיי?", שעשויה להיות הסיבה לחולשתו של הנמען: לאורך השנים הוא השקיע את כולו בקשר עם הדוברת, עד כדי אובדן תחושת העצמי שלו כישות נפרדת.
בבית השני שוב מתארת הדוברת את הנמען בבדידותו ובנזקקותו אליה ("קראת בשמי בלילות הקרים/רצית שאהיה איתך לרגע"); את היסוד ההרסני בהתנהגותו ("והרסת את העיר השמחה, השוקקת"); ואת חוסר המוכנות שלה לחזור אל מערכת היחסים הבלתי אפשרית איתו, אולי על רקע התאהבות שלה באחר ("ידעת שאני מאוהבת, זה בטח לא לי"). מכאן ממשיך השיר לפזמון השני, שלאחריו סולו גיטרה קצר – ובסופו מגיע השיר לישורת האחרונה שלו: שתי חזרות נוספות על הפזמון, כשהחזרה השנייה מתחילה בטרם הראשונה הושלמה (לפני הרגע בו אמורות להופיע המילים "על עצמך ועליי"). התחושה המתקבלת מן הקטיעה המוקדמת של הפזמון, המובילה שוב לנקודת ההתחלה שלו, היא כזו של מערבולת רגשית חסרת מוצא – כאילו זוג האוהבים נידון לשחזר לנצח את הדינמיקה הבלתי אפשרית של מערכת היחסים שלהם.
דיון ביקורתי/פרשני
כלי הנגינה הנשמעים בשיר, בשילוב עם תבנית המקצב המתון במשקל 6/8, מצביעים על כך שהוא מעובד כבלדת רוק (הדרבוקה, שמצטרפת למיקס בתחילת הבית השני, מוסיפה מילוי ריתמי ללא אופי מזרחי מובהק). בתי השיר כתובים ברובם בסולם מינורי (Bbm), אך מסתיימים בקדנצה שמבליטה את הדרגה השנייה המונמכת (למשל, על המילים "שפרחים אני"). סיום זה נותן תחושה חזקה של מקאם קורד/מודאליות פריגית, המזוהים עם המוזיקה המזרחית. פזמוני השיר נפתחים בסולם המאז'ור המקביל (Db), אך מסתיימים שוב בסולם המינורי המקורי של השיר, הפעם ללא העשרה מודאלית. יחד עם זאת, המעבר לסולם המאז'ור המקביל בתחילת הפזמון מעצים את הרגש המובע בפזמון, ואף מייצר פער אירוני ביחס למורכבות ולאתגרים הרגשיים המובעים במילותיו, כמעין עצבות מתוקה ומתרפקת.
מי שעוקב לאורך השנים אחרי הקריירה של מרגלית צנעני, לא אמור להיות מופתע מהשילוב של מרכיבים מוזיקליים מזרחיים בשיר שהוא בבסיסו בלדת רוק; כבר מתחילת דרכה השכילה צנעני לשלב סגנונות ומקורות השפעה מגוונים בשיריה ובעבודתה.3 בהקשר זה, מעניין יהיה להתבונן בדיון סוער שהתעורר על אודות השיר והזמרת, בקבוצת פייסבוק העוסקת במשמעויות ובפרשנויות של שירים ישראליים.4 חלק מן התגובות עוסקות בשיוך הסגנוני של צנעני – כמי שמצד אחד מזוהה עם המוזיקה המזרחית, ומצד שני הרבתה לאורך השנים לשלב את המוסיקה המזרחית עם סגנונות אמריקאיים פופולריים כמו הסול והבלוז. במיוחד מעניינת התגובה הזו:
השיר לא "שלה" היא לא כתבה והלחינה אותו היא המבצעת. ואם יש מקרה שגרם לי להעריך הרבה יותר זמרת שחשבתי שהיא מוגבלת לז'אנר המזרחי זה השיר הזה.
התגובה הזו גררה כמה תגובות שהשיבו לה, בצדק, שצנעני מעולם לא היתה מוגבלת ל"ז'אנר המזרחי", עוד מראשית דרכה האמנותית. אך מעניין מכך הוא הדיון שהתעורר על הסוכנות של צנעני כזמרת־מבצעת, שאינה מחברת את שיריה בעצמה. אחת המגיבות השיבה לתגובה הקודמת בזו הלשון:
מבצע בוחר שיר שמדבר אליו. הביצוע שלו הוא מעניק לשיר משמעות. והיא מבצעת מעולה. ולא רק בשיר הזה.
התגובה הזו נוגעת בלב העניין – כיצד זמרת־מבצעת כמו צנעני יכולה להפעיל סוכנות מוזיקלית יצירתית בביצוע של שיר? ואכן, שתי האפשרויות שמציעה התגובה הזו: בחירת השירים ואופן הביצוע שלהם, שבות ועולות גם במחקרים העוסקים באופן שבו מוזיקה פופולרית מייצרת משמעות.5 צנעני סיפרה בראיון שהשיר נכתב במיוחד עבורה, ואף תיארה את התרגשותה כששמעה אותו לראשונה: "כששמעתי את השיר הזה בפעם הראשונה, התעלפתי עליו".6 הוידאו־קליפ של השיר שבו מבצעת צנעני את השיר כשהיא יושבת על ספסל לצידו של השחקן עמוס לביא ז"ל, רק מחזק את הסוכנות הזו שלה: לביא משחק את דמותו של הנמען, ומתוך כך צנעני מפציעה כבת־דמותה של הדוברת בשיר ומקרינה עליה מן הפרסונה הבימתית שלה. מעמדה של צנעני בתרבות הישראלית, כאחת מהמייסדות הוותיקות של המוסיקה המזרחית, בשילוב עם הביצוע הקולי הייחודי וההבעתי שלה לשיר, טוענים אותו בערך מוסף שבכוחו להפוך שיר מ"סתם עוד פזמון" – ליצירת מופת.
הערות ומקורות
- אסף נבו, "'עץ ירוק מפלסטיק' של מרגול - השיר המושמע ביותר ב-2009," Mako, 30 בדצמבר 2009, mako.co.il.
- לקריאה נוספת על שירי ארץ ישראל, ראו אצל אדוין סרוסי ומוטי רגב, מוסיקה פופולרית ותרבות בישראל (האוניברסיטה הפתוחה, 2013), 71–96.
- מירב מירון, "אני זמרת ח-תו-נות. אשכרה ח'בר," בתוך מהפכה של שמחה: מוזיקה ישראלית־מזרחית, ע' אופיר טובול (ראשון לציון: ידיעות ספרים,2024), 126–131. ראו גם אצל עודד ארז, "וקנית לי עץ ירוק מפלסטיק – פרק 2," פודקאסט, כאן הסכתים, תאגיד השידור הישראלי, 21.12.25, kan.org.il.
- facebook.com.
- ראו למשל אצל Philip Auslander, "Musical Personae," Ethnomusicology Forum 15, no. 1 (2006): 100–119.
- אור ברנע, "לא מחקה אף אחד," Ynet, 17 במרץ 2009, ynet.co.il.
