מנגנת את חיי

מבוא כללי

השיר "מנגנת את חיי" של אייל גולן יצא לאור בשנת 2013, באלבום "הלב על השולחן". באותה שנה התפרסמה בתקשורת הפרשה שזכתה לכינוי "משחקי חברה", שבמסגרתה חקרה המשטרה חשדות לניצול מיני של קטינות מצד גולן וסביבתו הקרובה.

תעודת הזהות של השיר

ביצוע: אייל גולן
כותב: אופיר כהן
מלחין: אופיר כהן
מעבד: תמיר צור
סוגה: מזרחית
שנת היצירה: 2013
כלי נגינה: תופים, דרבוקה, ריק, בס חשמלי, גיטרה חשמלית מזרחית, אורגן.

מילות השיר

כבר שנים אני יודע כשאותך אני שומע
אור גדול דולק בנשמה
ברגעים של עצבת את מולי תמיד ניצבת
מרגיעה אותי במנגינה
ימים וגם לילות סובבתי, לא מצאתי את עצמי
חבריי עזבו, נותרתי לבדי
פתאום הופעת מולי זוהרת והראית לי את דרכי
את היחידה שמבינה אותי
כי את זורמת בעורקיי ומנגנת את חיי
כמו שיכור אני לוגם אותך אליי
אני אתך הכל יכול, את לא נותנת לי ליפול
ורק אתך עוד אנצח את הכל
בשמחה את בי גועשת, בדמעה את מרגשת
ופורטת בי על מיתריי
בלעדייך לא אגיע, בקולי אותך אשמיע
כמו תפילה זכה לאלוקיי
בים של פיתויים הפלגתי ונסחפתי ברוחות
ספינתי כמעט טבעה במצולות
חוף מבטחים אצלך מצאתי, את שמרת עליי שפוי
בלעדייך לא היה לי שום סיכוי
כי את זורמת בעורקיי ומנגנת את חיי
כמו שיכור אני לוגם אותך אליי
אני אתך הכל יכול, את לא נותנת לי ליפול
ורק אתך עוד אנצח את הכל

דיון במילות השיר

"מנגנת את חיי" כתוב כשיר אהבה לנמענת שזהותה אינה מוגדרת במפורש; לכאורה, כתוב השיר כשיר אהבה לאישה, אך התבוננות צמודה במילים מעלה כי הנמענת האמיתית של השיר היא המוזיקה עצמה. לאורך כל השיר מדבר הדובר בגוף ראשון, ופונה אל הנמענת בגוף שני ובזמן הווה. בבית הראשון מספר הדובר שמזה תקופה ארוכה הוא כבר יודע שהנמענת משמחת ומעודדת אותו כשהוא עצוב ("אור גדול דולק בנשמה", "מרגיעה אותי במנגינה").

ב־prechorus הראשון ("ימים וגם לילות סובבתי...") מתאר הדובר את עברו, אז היה בודד וחסר כיוון ("לא מצאתי את עצמי/חבריי עזבו, נותרתי לבדי"); ואת הנמענת כמי שהצילה אותו מהעבר הזה ("פתאום הופעת מולי זוהרת והראית לי את דרכי/את היחידה שמבינה אותי"). בפזמון מתאר הדובר את המקום המרכזי שתופסת הנמענת בחייו: היא זורמת בעורקיו, והוא שותה אותה "כמו שיכור". היא זו ששומרת עליו ("את לא נותנת לי ליפול"), ומעניקה לו תחושת מסוגלות וביטחון ("אני אתך הכל יכול, את לא נותנת לי ליפול/ורק אתך עוד אנצח את הכל").

בבית השני ממשיך הדובר לפרט את חשיבותה של הנמענת עבורו: היא נמצאת איתו במנעד רחב של מצבים רגשיים ("בשמחה את בי גועשת, בדמעה את מרגשת") ומפעילה אותו ("ופורטת בי על מיתריי"). בהמשך הבית מתפתחת תחושת המסוגלות לכדי תלות של ממש ("בלעדייך לא אגיע"). בנוסף, הדובר מתייחס במפורש לכך שהוא משמיע את הנמענת בקולו, ואף משווה אותה ל"תפילה זכה" לאל. ב־prechorus השני חוזר הדובר אל עברו האבוד באמצעות דימוי הספינה הטרופה ("בים של פיתויים הפלגתי ונסחפתי ברוחות/ספינתי כמעט טבעה במצולות"); ושוב הנמענת מוצגת כמושיעה הבלעדית של הדובר ("חוף מבטחים אצלך מצאתי, את שמרת עליי שפוי/בלעדייך לא היה לי שום סיכוי"), תוך כדי חזרה נוספת על המילה "בלעדייך" – שהופיעה זה עתה גם בבית השני.

לאורך כל השיר מופיעים צירופים וביטויים המצביעים על כך שהנמענת, שאליה פונה הדובר בשיר, היא המוזיקה עצמה, ולא אישה בשר ודם. ביניהם ניתן למנות את השורות הבאות: "כשאותך אני שומע"; "מרגיעה אותי במנגינה"; "מנגנת את חיי" (השורה שגם העניקה לשיר את שמו); "פורטת בי על מיתריי"; וההתייחסות המפורשת מכולן – "בקולי אותך אשמיע". התייחסות זו מתיכה את דמותו של הדובר בשיר עם דמותו של אייל גולן כזמר בעצמו.

בנוסף, מכיל השיר כמה וכמה התייחסויות ואזכורים לשירים אחרים מתולדות המוזיקה המזרחית: בשורה השנייה של הפזמון מופיע הצירוף "כמו שיכור", המזכיר שיר בשם זה שהתפרסם בביצועו של זוהר ארגוב משנת 1984; השורה הסוגרת את הפזמון – "ורק איתך עוד אנצח את הכל" – מזכירה את שירו המפורסם של עמיר בניון, "ניצחת איתי הכל", שעוסק גם הוא במוזיקה; והאזכור הכפול של המילה "בלעדייך" בבית השני וב־prechorus העוקב – כשמו של אלבום הפריצה של גולן עצמו משנת 1997.¹ ההצטברות של האזכורים הללו, מהם אחד לשיר העוסק מפורשות במוזיקה גם כן, והאחרים המתייחסים לרגע בו המוזיקה שינתה את חייו של גולן עצמו – מחזקים ביתר שאת את הקריאה שלו לשיר כשיר אהבה למוזיקה עצמה, ולא לדמות של אישה כלשהי.

דיון ביקורתי/פרשני

הרכב הכלים בשיר אופייני מאוד לתקופה המכוננת של המוזיקה המזרחית מן המאה ה־20, אז התבססו המרכיבים הצליליים הייחודיים לסגנון;² וזאת למרות שהשיר עצמו יצא לאור בעשור השני של המאה ה־ – 21 – והוא שיר חדש ומקורי, ולא גרסת כיסוי. בשנת 2013 ניתן היה לשמוע חזרה לצליל המקורי של המוזיקה המזרחית גם אצל אמנים מרכזיים אחרים,³ ומספר כותבים מציבים את "מנגנת את חיי" בהקשר של מגמה זו, שאת תחילתה יש לייחס לאלבום הבכורה של ההרכב "הפרויקט של רביבו" שיצא לאור בשנת 2012.⁴

כלי הנגינה המרכזי והבולט ביותר בשיר הוא הגיטרה החשמלית המזרחית – שמסמלת יותר מכל את המוזיקה המזרחית של המאה ה־20. השימוש בה בשיר שיצא לאור בשנת 2013 בולט עוד יותר על רקע מגמת הירידה בשירים שבהם צליל זה מופיע במוזיקה המזרחית במאה ה־21.⁵ בהקשר זה, ראוי לציין גם שלקראת סוף השיר, לפני חזרתו של הפזמון הסוגר, יש קטע מעבר לא קצר ובו סולו של אותה גיטרה חשמלית מזרחית; הסולו הזה מסתיים בציטוט מוזיקלי קצר מתפקיד הגיטרה של אריס סאן בלהיטו הגדול "בום פם". ציטוט מוזיקלי זה הינו בגדר התייחסות משלימה לציטוטים המילוליים, שעליהם עמדנו בחלק הקודם, והוא מהדק עוד יותר את קריאת השיר כשיר אהבה למוזיקה – באמצעות מחווה מוזיקלית לאחד מן האבות המייסדים של המוזיקה המזרחית.

השיר "מנגנת את חיי" מדגיש את הכוח הרב ואת החשיבות העצומה שנושאת המוזיקה עבורנו כבני אדם, בין אם אנחנו מאזינים אגביים, מעריצים נלהבים, או זמרים מפורסמים. המוזיקה יכולה לעודד אותנו ברגעי משבר, להרגיע אותנו ברגעים הסוערים יותר בחיינו, לחזק אותנו אל מול אתגרים, ולספק לנו רגעים אקסטטיים.⁶ לעובדות אלה, שידועות לכל מי שמאזין למוזיקה בקביעות, יש גם תוקף נוירולוגי – בעת האזנה למוזיקה מופעלת במוח האנושי מערכת של תגמול, המפרישה חומרים כגון דופמין וסרוטונין. חומרים אלה משפיעים ישירות על מצב הרוח שלנו ועל הרגשות שלנו.⁷ על כן, לשורות כמו "מרגיעה אותי במנגינה" או " בשמחה את בי גועשת, בדמעה את מרגשת" ישנו תוקף מדעי של ממש.

הערות ומקורות

1. חגי אוזן, "האלבום שחילק את המוזיקה הישראלית ל'לפני' ו'אחרי'," בתוך מהפכה של שמחה: מוזיקה ישראלית־מזרחית, ע' אופיר טובול (ראשון לציון: ידיעות ספרים,2024), 184–189.
2. אדוין סרוסי ומוטי רגב, מוסיקה פופולרית ותרבות בישראל (רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2013), 257–266.
3. ראו למשל בשירים: משה פרץ – הטעם הישן, עומר אדם – אלף פעמים.
4. בן שלו, "אייל גולן, כבר לא מיסטר קלין", הארץ, 4 באפריל 2013; אסף נבו, "אייל גולן בניתוח: 'הלב על השולחן'", mako, 19 במרץ 2013, mako.co.il.
5. אדם יודפת, "אלף שירים ושיר: חמישה עשורים של שירי מזרחית ורוק בישראל – איפיון מוסיקלי" (עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית בירושלים, 2020), 55–56; ראו גם אצל בן שלו, "לאן נעלמה הגיטרה החשמלית המזרחית?", הארץ, 12 בספטמבר 2019.
6. Tia DeNora, Music in Everyday Life (Cambridge: Cambridge University Press, 2000).
7. Daniel J. Levitin, This Is Your Brain on Music: The Science of a Human Obsession (New York: Penguin Books, 2007).