כמו סינדרלה

חלק ראשון – מבוא כללי

השיר "כמו סינדרלה" הוא שיר הנושא מתוך האלבום "כמו סינדרלה" (1999) של שרית. השיר והאלבום מסמנים את כניסתה של שרית חדד למיינסטרים של המוזיקה הישראלית בסוף שנות התשעים.¹ בתחילת דרכה פעלה חדד בעיקר בסגנון הטורקי של המוסיקה המזרחית, אך לקראת סוף העשור החלה להקליט שירים בסגנונות מגוונים יותר שפנו לקהל הישראלי הרחב. בעקבות הצלחת האלבום הופיעה חדד לראשונה בהיכל התרבות בתל אביב, וזכתה בתואר "זמרת השנה" של רשת ג' – כשהיא בת 21 בלבד. כלהיט פופ ענק, השיר "כמו סינדרלה" הוא בבחינת "מעט המחזיק את המרובה": על הנייר מדובר בשיר פשוט לכאורה ברוב מאפייניו – המילים, הלחן והעיבוד המוזיקלי, אולם הפשטות הזו היא שהופכת את השיר לקליט ולנגיש. עם זאת, בכל אחד מן המאפיינים הללו חבויה גם מורכבות מסוימת – פחות בולטת לאוזן, אך כזו שהופכת את השיר למעניין ומושך גם בהאזנות חוזרות ונישנות.

חלק שני – תעודת הזהות של השיר

ביצוע: שרית חדד
כותב: דוד זיגמן
מלחין: יוסי בן דוד
מעבד: שי ראובני
סוגה: מוזיקה מזרחית
שנת היצירה: 1998

כלי נגינה: תופים, בס חשמלי, גיטרה חשמלית מזרחית, דרבוקה, סינתיסייזר (כינורות), גיטרה חשמלית (קצב), גיטרה קלאסית.

פרטים נוספים: מבנה השיר פשוט וברור – הוא בנוי משלושה מחזורים של בית־פזמון, כאשר במחזור השלישי "מוחלף" הבית בקטע מעבר אינסטרומנטלי (interlude). אם נוסיף את הפתיחה בהתחלה ואת הסיום בסוף – נקבל את מבנה השיר המלא (ראו בטבלה ובתרשים). כל היחידות הכליות – הפתיחה, המעבר, והסיום – זהות זו לזו כמעט לחלוטין. אפשר לומר שזוהי הצורה הפרדיגמטית והבסיסית ביותר של שיר פופ – "דוגמת טקסטבוק" ממש. למרות זאת, היחסים הטונאליים בין היחידות מוסיפים מידה מסוימת של מורכבות לשיר: בעוד שהבתים והפזמונים מולחנים בסולם מאז'ורי (רה מאז'ור), היחידות האינסטרומנטליות העוטפות אותם (הפתיחה, המעבר, והסיום) מולחנות ברובן בסולם המינורי המקביל (סי מינור). ההתנודדות הטונאלית הזו יוצרת עניין מוסף לחוויית ההאזנה לשיר.² בנוסף לכך, השימוש בסולם המאז'ורי ליחידות המרכזיות בשיר אינו אופייני לפופ הישראלי ככלל (על שלל סגנונותיו) – המוזיקה הפופולרית בישראל מתאפיינת בדומיננטיות של הסולם המינורי, וזאת בניגוד למצב העניינים בפופ הגלובלי.³

• תזמון · שם היחידה
• 00:00 · פתיחה (intro)
• 00:20 · בית 1
• 00:40 · פזמון 1
• 01:16 · בית 2
• 01:36 · פזמון 2
• 02:11 · מעבר אינסטרומנטלי (interlude) – זהה לפתיחה
• 02:29 · פזמון 3
• 03:04 · סיום (outro) – זהה לפתיחה

גם ההרכב הכלי הנשמע בשיר הינו דוגמה אופיינית לתזמור האופייני למוזיקה המזרחית של המאה ה־20. מצד אחד נשמעים בליווי הכלים החשמליים האופייניים לסגנון הרוק – תופים, בס חשמלי, גיטרות קצב (חשמלית וקלאסית) וסינתיסייזר. מצד שני, במיקס בולטים שני הכלים הטיפוסיים ביותר למוזיקה המזרחית במאה ה־20 – הגיטרה החשמלית המזרחית והדרבוקה. המעבד המוזיקלי, שי ראובני, השכיל במקרה הזה לדבוק בתזמור האופייני למוזיקה המזרחית של המאה ה־20 – בעודו מיישם ערכי הפקה ואיכויות סאונד של המאה ה־21. נוסיף לכך את תבנית המקצב המזרחית האופיינית (מלפוף/איוב), וכמובן את קולה עתיר הסלסולים של חדד – ונקבל שיר שהוא, אולי, הדוגמה המזוקקת ביותר למאפייני המוזיקה המזרחית במאה ה־20.

חלק שלישי – דיון במילות השיר

אני לא סינדרלה
שמי לא שלגיה
כל הסיפורים שלך
לא שווים שמיעה
לא ביקשתי מלך
שיבטיח ארמונות
ואותי בכסף לא תוכל
לא תוכל לקנות
אל תקרא לי סנובית
כי אני לא מתנשאת
לא לוקחת
כל מה שאני מוצאת
רוצה בחור נחמד
לצעוד איתו לעד
לתת לו יד
לצעוד איתו לעד
אלף פעם מרגישה
כמו ספינה טרופה
שטה לי לבד
ומסביבי הכל סופה
סע מכאן חביבי
לך תמצא את עצמך
אני לא חושבת שהבנתי
את הראש שלך
אל תקרא לי סנובית...

השיר עוסק בנושא הנפוץ ביותר בתולדות המוזיקה הפופולרית – אהבה רומנטית. השיר נכתב מנקודת מבט ריאליסטית ופרגמטית: כבר בפתיחה הדוברת מבקשת לבדל עצמה מסיפורי אגדות כמו "סינדרלה" ו"שלגיה" ("אני לא סינדרלה, שמי לא שלגיה / כל הסיפורים שלך לא שווים שמיעה"), מציבה לעצמה יעדים ריאליסטיים ("לא ביקשתי מלך שיבטיח ארמונות"), ומצהירה על סדר העדיפויות שלה בחיפוש אחר פרטנר רומנטי ("ואותי בכסף לא תוכל, לא תוכל לקנות"). בפזמון – ששורתו הפותחת ("אל תקרא לי סנובית") משמשת לעתים ככינוי חלופי לשם השיר – מסבירה הדוברת שאם למתבונן מהצד נדמה שהיא בררנית בחיפושיה אחר פרטנר, זה לא נובע מהיותה "מתנשאת" או "סנובית", אלא מתוך היצמדות לסדר העדיפויות שהיא מציבה, ובהתאם לצרכים שהיא מגדירה לעצמה ("רוצה בחור נחמד לצעוד איתו לעד"). בבית השני הדוברת מתארת את הבדידות שהיא חווה לעיתים בחיפושיה אחרי האהבה ("אלף פעם מרגישה כמו ספינה טרופה / שטה לי לבד ומסביבי הכל סופה"), וגם את הכישלונות ואי־ההבנות שפגשה בדרך ("סע מכאן חביבי, לך תמצא את עצמך / אני לא חושבת שהבנתי את הראש שלך").

רובו של השיר כתוב בשפה מודרנית, יומיומית ומדוברת, עם שימוש בסלנג ("סנובית") ובשפע של מטבעות לשון אופייניים לעברית המדוברת בישראל של שנות ה־90 ("לא שווים שמיעה", "סע מכאן חביבי", "לך תמצא את עצמך"). כך למשל, בשורה "אני לא חושבת שהבנתי את הראש שלך" – מתכוונת הדוברת לומר שלא הצליחה להבין את הלך המחשבה והכוונות של הנמען, ככל הנראה מחזר פוטנציאלי שנדחה על הסף. מחבר המילים, דוד זיגמן, סיפר בראיון על מקור ההשראה הראשוני לכתיבת השיר: "היה פעם איזה ויכוח ברחוב... דיבור רחוב של בחור שהתעסק עם מישהי, וקרא לה סנובית. זהו, איכשהו המשפט הזה נקלט אצלי והתגלגל בהמשך לשיר".⁴

אופן השימוש הזה בעברית המדוברת מחזק את הגישה הריאליסטית אותה נוקטת הדוברת בשיר, מהווה מימד נוסף דרכו מתוקשרת האותנטיות שלה, ומבליט את הניגוד עליו היא מצהירה בפתיחת השיר – בין הצרכים הריאליים שלה עצמה, ובין הייצוגים הפנטסטיים של נושא האהבה הרומנטית בעולם האגדות. באופן מעניין, הרגע היחידי בשיר בו נמצא שימוש בשפה גבוהה ומליצית יותר, כמו גם בדימויים פנטסטיים, הוא בתחילת הבית השני ("אלף פעם מרגישה כמו ספינה טרופה / שטה לי לבד ומסביבי הכל סופה") – ברגע בו הדוברת חושפת את רגשותיה, ומדברת על תחושת הבדידות שמציפה אותה בחיפושיה אחר האהבה. אפשר להבין זאת כמעין הודאה בכך שגם כשהציפיות שלנו ריאליות, הצרכים שלנו נורמליים, והיעדים שאנו מציבים לעצמנו אינם בלתי מושגים – עדיין נצטרך להתמודד עם אתגרים וחוויות רגשיות בקנה מידה מיתולוגי.

הערות ומקורות

1. לקריאה נוספת על כניסת המוסיקה המזרחית למיינסטרים בסוף שנות ה־90, ראו אצל אדוין סרוסי ומוטי רגב, מוסיקה פופולרית ותרבות בישראל (רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2013), 288–295.
2. להסברים ודוגמאות נוספות בעניין התנודדות טונאלית, ראו אצל נפתלי וגנר, הביטלס: שבע השנים הטובות (ירושלים: מאגנס, 1999), 253–279.
3. לאיפיון הרמוני מבוסס־נתונים של המוזיקה הפופולרית הישראלית, ראו אצל אדם יודפת, "אלף שירים ושיר: חמישה עשורים של שירי מזרחית ורוק בישראל – איפיון מוסיקלי" (עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית בירושלים, 2020), 64.
4. יהודה נוריאל, "זיכרונות מגן עדן", ידיעות אחרונות, 12 ביולי 2019, yediot.co.il.