נפרדנו כך

מבוא

'נפרדנו כך' הוא אחד משני השירים הראשונים של אבנר גדסי, וזה שפילס עבורו את הדרך המוזיקלית. השיר הינו תוצר של שיתוף פעולה בין שלושה יוצרים צעירים ילידי תל אביב, שיהפכו לקאנוניים במהלך השנים: אבנר גדסי כמלחין ומבצע, סמדר שיר כפיזמונאית, ואלדד שרים כמעבד ומתזמר. השלושה הגיעו מאזורים שונים בתל אביב, ומצדדים שונים של ישראליות. התמהיל המיוחד שלהם יצר המנון רוק בהשפעות פסטיבל סן רמו, סרטי מערבונים, ומוזיקה מזרחית בעל אופי מאוד מקומי ויחד עם זה 'מעולם אחר'-מעין יקום ישראלי מקביל. השיר הפך לאחד מאבני הבניין של גל הרוק המזרחי בשנות ה-60 וה-70 - זה שיבשר ויעצב את ה'רוקיזציה' הכללית שתעבור המוזיקה הישראלית.

תעודת הזהות של השיר

ביצוע: אבנר גדסי
כתיבה: סמדר שיר
לחן: אבנר גדסי
עיבוד: אלדד שרים
שנת חיבור השיר : 1972
אלבום: אבנר גדסי - 'אבנר גדסי'

כלי נגינה: גיטרה קלאסית, גיטרה בס, פסנתר, תופים, פסנתר, אורגן האמונד, חצוצרה, חליל צד, סקסופון, מקהלה.

אבנר גדסי נולד בשנת 1952 בשכונת התקווה בתל אביב, במשפחה ממוצא תימני, דתי והיה אחד מבין 13 אחים (חלקם מאם אחרת).¹ גדסי סיפר בראיון ל'מעריב' כי הסביבה המוזיקלית בשכונה הורכבה משילוב "שירים יווניים של קזנג'ידיס, שירים של אום כולת'ום ופריד אל־אטרש ושירים של אריק איינשטיין".² בתור נער נחשף לסגנון הרוק, 'להקות הקצב' שמעבר לים, לצד הלהקות המקומיות שניגנו במועדונים בדרום תל אביב וברמלה והיו כאנטיתזה לשירי ארץ ישראל שהושמעו ברדיו ובפסטיבלים הממוסדים³.

הוא רכש גיטרה מכסף שחסך בזכות עבודתו כמכונאי רכב, ולמד לנגן וליצור שירים באופן עצמאי.

לפני גיוסו לצבא הוא החל להופיע במועדונים שאותם פקד, ושם הוא פגש את מיכה דר, מי שסייע לו בפריצת הדרך המקצועית שלו:

"לפני הצבא הגעתי ל'מועדון גלית' ביד אליהו, ואיך שנכנסתי התחילו עם 'אבנר, תעלה'. כל הגדולים הופיעו שם, עליתי אחרי צביקה פיק, איזה אליל. אח של בעל המועדון, מיכה דרעם-דר, אמר לי, 'אבנר, אני הולך לעשות לך תקליט'".⁴

לאחר שגדסי השתחרר מהצבא השניים הקליטו את השיר הראשון של גדסי, בלדת רוק: 'הלכת לבד'. למעשה, זהו המקור של הלחן שיהפוך בהמשך ל'נפרדנו כך'. השיר נשלח לתחנות הרדיו אך לא זכה להשמעות. הוא נגנז, וכיום לא נמצא לו תיעוד⁵.

כתוצאה מכך, דר החליט לשנות כיוון ופנה למעבד נוסף, אלדד שרים, שהגיע 'מהצד השני' של תל אביב - הצפון הישן. שרים החל באותם ימים את יצירתו ה'אזרחית' אחרי ששירת בלהקות הצבאיות ולמד תזמור וקומפוזיציה באקדמיות למוזיקה בירושלים וברומא. סגנון העיבוד של שרים היה רחב. לצד השתתפותו בלהקת קצב (הסגנונות), הוא התנסה בתזמורים מרובי כלים באקדמיה ובצבא, והיה תלמיד צמוד ואסיסטנט של אניו מוריקונה, מהמלחינים המרכזיים לפסקולי מערבוני-ספגטי ('היו זמנים במערב', 'הצלפים', 'הטוב, הרע והמכוער' עליו זכה בפרס האוסקר בתקופת לימודיו של שרים). שרים מספר בפודקאסט 'שיר אחד':

הם מוציאים לי תקליטון, והוא (גדסי) אומר לי 'שמע קלטתי את השיר הזה וזה שיר טוב אבל לא משמיעים אותו' אמרתי לו 'אני חושב שהשיר טוב אבל העיבוד רע מאוד, אני רוצה לעשות אותו לגמרי אחרת".⁶

שרים ביקש להחליף את המילים המקוריות של העיבוד ""הלכת לבד, אל מצולות הים,

לא אראך יותר לעולם" ונתן את המשימה לכותבת צעירה, בת 14, סמדר שיינמן.

שיינמן הגיעה אף היא מתל אביב, והתחנכה במערכת החינוך הדתית בבית הספר 'צייטלין'. היא היתה משוררת צעירה, שפנתה לשרים במטרה לכתוב לזמרים שאיתם עבד, ומסיבות דתיות כתבה בשם בדוי - סמדר שיר.

שרים שינה גם את המשקל של השיר מארבעה לשלושה רבעים - "הלחן המקורי היה מרווח מאוד (זמן המתנה ארוך בין המשפטים), אבל המלודיה שלו הייתה דרמתית ואינטנסיבית. לכן הורדתי פעמה מהקצב וזה הדגיש את התכונות האלה".⁷ על הדרמה של המילים והלחן הוא הוסיף תזמור עשיר ביחס לבלדת רוק, עם כלי נשיפה רבים - בהשראת סרטי המערבונים של אניו מוריקונה וכלי הנשיפה המזרחיים.

התוצאה הייתה חדשנית ברוק הישראלי. למרות שרוב חברי להקות הקצב שקדמו לגדסי היו בעלי שורשים מזרחיים ('הצ'רצ'ילים', 'הגולדפינגרס', 'האריות'), השירים שלהם היו נטולי גוון מזרחי. הם שרו לרוב באנגלית והיו נאמנים לסגנון הבריטי-אמריקאי. הרוק העברי והמזרחי שגדסי יצר ב'נפרדנו קח' התקבל כסגנון מזרחי (כנראה בהשפעת מוצאו של גדסי) - גם אצל צרכני מוזיקת הקסטות שאימצו אותו במהירות וגם, אצל המבקרים והרדיו שחשפו אותו מאוחר יותר לכלל הקהל הישראלי.⁸ בהמשך הקריירה שלו, טביעת האצבע של גדסי הייתה סגנון הרוק עם אלמנטים מזרחיים מובהקים יותר, כמו המאוואל ב'מנגן ושר' והשימוש במודוס 'נקריז' הערבי-יידי ב'הגברים בוכים בלילה', שגם אותם שרים עיבד. זאת, לצד שירים בז'אנר המזרחי שאותם הלחין בעיקר לאחרים, כמו 'נכון להיום' של זוהר ארגוב ו'אישה בונה אישה הורסת' של אבי סינוואני. גם את שני האחרונים יצר יחד עם סמדר שיר.

מילים

נפרדנו כך
היתה דממה
לא היה כבר מה לומר
הרחוב רגש
הרחוב המה
כמו לא היה דבר

כל זאת היה אתמול
ונדמה שחלפה לה שנה
מרגעי חלום גדול
נשארה רק מנגינה

אמרת שלום
אולי חשבת
שאפשר הכל לשנות
היה עצוב
שזה לא כך
אמרתי רק להתראות

כל זאת היה אתמול...

זוכר אני
היתה דממה
והבטנו זה בזו
היה עצוב
הלב המה
ונפרדנו בתקווה

כל זאת היה אתמול...

כתיבת 'נפרדנו כך' היה אחד מהצעדים הראשונים של סמדר שיר, מהכותבות הבולטות בתרבות הישראלית. כילדה ונערה היא כתבה בעיתונים 'הארץ שלנו' ו'מעריב לנוער' בליווי המשוררת תרצה אתר. אתר הייתה זאת שהמליצה לסמדר, שלמדה אז בבית הספר 'צייטלין' הדתי ושם משפחתה היה 'שיינמן' - לכתוב בשם העט 'סמדר שיר' וכך להימנע מחיכוך עם המוסד הדתי.

השיר נכתב על חווית פרידה רומנטית מאולצת. שיר כתבה אותו מנקודת המבט של הגבר ולא מנקודת מבטה הנשית אולי מתוך הצורך לכתוב לשירתו של גדסי. אם באופן ספונטני ואם מתוך בקשה מוקדמת של המעבד אלדד שרים -המילים מתאימות לעיבוד ה'מערבון הים-תיכוני' שאותו שרים הביא מאיטליה.

ראשית, המילים אוניברסליות לחלוטין ונעדרות מאפיינים ואזכורים מקומיים. הן לא כוללות אזכורים למקומות, שמות או סממני תרבות ישראליים (או אחרים). המקום היחיד המצוין הוא 'רחוב' כללי, שיכול להיות בכל מקום וכמעט בכל זמן. כל זה מתאים לתזמור האוניברסלי של שרים.

בנוסף, האופי הספרותי של סמדר שיר מתבטא במשלב ("המה", "רגש", "כמו לא היה דבר", "זוכר אני") ובמעין תיאורי סצנה רבים לאורך השיר, בדומה לתסריטים ומחזות. שיר מדגישה את ה'תפאורה' של השיר - "היתה דממה", "הרחוב רגש/הרחוב המה/ כמו לא היה דבר" בבית הראשון, ו- "כל זאת היה אתמול/ ונדמה שחלפה לה שנה" בפזמון.

הבית השלישי ממש מדמה סצנת פרידה אילמת, ממבט ראשון -

זוכר אני
היתה דממה
והבטנו זה בזו
היה עצוב
הלב המה
ונפרדנו בתקווה

כל אלה, בנוסף לאפקטים נוסטלגיים "חלפה לה שנה" והמילה "דממה" שמזכירה את המילה "שממה" של עיירות המערבונים, הלמו את הניסיון האומנתוי של שרים עם מוריקונה ולרצון שלו להביא את סגנונו לתוך השיר. תוכן הטקסט והלחן שיוצרים אווירה דומה, מתאימים לחלקים האינסטרומנטליים הארוכים של השיר ולעיבוד הסינמטי. דוגמה לכך ניתן לראות בהפסקות הארוכות בתוך הבתים ובפזמון אשר ממלאות שם יותר נפח מזמן השירה ויוצרות מתח וציפייה אצל המאזין.

המזרחיות של הרוק

על פי הנאמר למעלה, ניתן להבין כי קיים קושי לסווג אמן כמו אבנר גדסי לז'אנר מסויים (רוק או לז'אנר המזרחי). עם זאת, ראוי לשאול האם יש בכלל צורך בהפרדה בין שני העולמות, והאם הפרדה זו איננה מלאכותית ובעייתית, במיוחד בתקופה בה 'נפרדנו כך' התפרסם.

במשך שנים היה מקובל להתעלם מהחלק המרכזי של תרומת האמנים המזרחים להתפתחות הרוק הישראלי. לפי אדווין סרוסי ומוטי רגב :

"על־פי הנרטיב המקובל… - מוסיקת הרוק עברה בהצלחה תהליך של “ישראליזציה“ ולפיכך “נולדה“ או "הומצאה" במהלך שנות השבעים על־ידי קבוצה מובחנת של מוסיקאים, מרביתם גברים, אשר יצרו רשת של שיתוף פעולה מוסיקלי… בין החברים המרכזיים ברשת זו - להלן, האליטה של הרוק הישראלי: אריק איינשטיין, שמוליק קראוס, שלום חנוך, חברי להקת כוורת…"⁹

הנרטיב שמתחיל ביוצאי הלהקות הצבאיות שאימצו את הרוק בשנות השבעים, מתעלם מהחלוצים שקדמו להם בשנות השישים :

"שורשיה של מוסיקת הרוק בישראל נטועים באמצע שנות השישים, שבהן

מוסיקאים צעירים ושאפתנים, נלהבים מן הקולות והמראות של הרוק

האנגלו־אמריקני באותה התקופה, רכשו גיטרות חשמליות ומערכות תופים,

הקימו להקות, ערכו חזרות והחלו להופיע במועדונים קטנים. מרביתם ממוצא

מזרחי, ממעמד בינוני או בינוני־נמוך, התגוררו בפרוורים הדרומיים של

תל־אביב."¹⁰

למעשה, אותה מוזיקת רוק (של מזרחים) על ברכיה גדסי גדל בדרום תל אביב, לא היתה רק חיקוי של טרנד מוזיקלי. היא ביטאה, בדומה לרוק האמריקאי, מרד בערכים ובאסתטיקה של הממסד והסגנון שקידם את שירי ארץ ישראל.¹¹ בנוסף, גם מבחינה מוזיקלית - הבלוז ממנו צמח הרוק התפתח מתוך אלמנטים מוזיקליים אפריקאים - קצביים, טונאליים ומבניים, אשר רבים מהם קשורים יותר במוזיקה המזרחית מאשר במערבית. לכן, כשאלדד שרים מתאר את אבנר גדסי כ"בלוזר תימני"¹², הוא מספק אמירה על המוזיקה עצמה, ועל ההפרדות המלאכותיות שהתרבות מייצרת בתוכה.

הערות ומקורות

1. סמדר שיר, "אבנר גדסי: 'זוהר ארגוב התחיל כמעריץ שלי'," Ynet,‏ 19 באפריל 2024, ynet.co.il.
2. דודי פטימר,רגע לפני שיחגוג 70: ריאיון מיוחד עם אבנר גדסי, מגדולי זמרי הנשמה הישראלים. מעריב, 21 במאי 2022, maariv.co.il.
3. ראה: 1.
4. ראה: 1.
5. "נפרדנו כך | אבנר גדסי," שיר אחד, כאן הסכתים, 13 בנובמבר 2018, הסכת, kan.org.il.
6. ראה: 5.
7. ראיון אישי שנערך עם אלדד שרים בתאריך 16.03.2026
8. "אנשים אומרים לי שמע, השיר שלך בתחנה מרכזית - כל הזמן שומעים אותו. ואף אחד לא יודע מי אני. ובאמת כל הבסטות שמה - 'נפרדנו כך, נפרדנו כך', ואז כל המועדונים ואז כל הדיסקוטים היא רוקדים סלואו ובוכים עם השיר הזה" (ראה: 5)
9. מוטי רגב ואדווין סרוסי, מוסיקה פופולרית ותרבות בישראל (רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2014), עמ' 179.
10. ראה: 9.
11. “Starting At the end of the 1960s, Arab Jewish youth began to associate with Western rock,and through this style, they articulated their disidentification with the dominant Ashkenazi culture”. Saada-Ophir, G. (2006), Borderland Pop: Arab Jewish Musicians and the Politics of Performance. Cultural Anthropology, 21: 205-233. doi.org.
12. פרויקט תיעוד יוצרים במוסיקה הישראלית, עם יואב קוטנר - אלדד שרים. culture.pais.co.il.