אהלן וסהלן

השיר 'אהלן וסהלן', של להקת שפתיים, הפך ל'תעודת הזהות' של המוזיקה המרוקאית בישראל, של אירוע החינה והחתונה ובעיקר - של המימונה. הוא נמצא בראש רשימות ההשמעה של אירועים אלו, כשיר מרוקאי 'אותנטי', שמבליט את הקצביות, השירה והמלודיות הצפון-אפריקאיות.

אך למעשה, המקרה של השיר הזה הוא מורכב יותר - זהו שיר יחסית חדש, שנכתב ע"י פסנתרן יהודי בצרפת, והפך למוכר דרך אמן שרצה בכלל להיות כוכב רוקנ'רול.

ת.ז

מילים ולחן: מוריס אל מֶדְיוֹני (Medioni)

עיבוד: להקת שפתיים
שנת היצירה: 1980
אלבום: שפתיים - 'האלבום הכפול'
כלי נגינה: גיטרה חשמלית, קלידים, גיטרה בס, כלי הקשה.

השיר 'אהלן וסהלן' נכלל במה שנחשב כאלבום הבכורה המצליח של הלהקה השדרותית 'שפתיים' - 'האלבום הכפול', אשר איחד בין 2 ההקלטות הראשונות של הלהקה שיצאו כקסטות - 'ללה עיישה' בשנת 1991, ו'אהלן וסהלן' בשנת 1992.

להקת שפתיים לא הייתה להקה סטנדרטית - היא התחילה (וגם המשיכה) כלהקת אירועים שעיצבה עם השנים את האופי ואת השאיפות היצירתיות שלה.

ההתחלה, כמו הרבה התחלות, הייתה מקרית: חיים אוליאל, יליד שדרות, בן לעולים ממרוקו, היה בכלל נגן גיטרה מז'אנר הרוק שהעריץ מוזיקאים כמו ג'ימי הנדריקס ולד זפלין¹. בשנת 1981, כשהיה בן 26, וכבר ניגן במספר להקות רוק בעיר, והיה מפיק ופעיל מוזיקלי, הוא התבקש להצטרף ללהקת אירועים מהדרום. באותה תקופה היה נהוג לנגן באירועים מגוון רחב של סגנונות, והוא הצטרף כדי למלא את משבצת הרוקנ'רול.

אוליאל מספר בתוכנית הרדיו 1+1 עם אסף ליברמן:

למרוקאית הגעתי דרך להקות חתונות. היה בחור מאשקלון שבא לקח אותי, שמע שיש גיטריסט וזמר טוב משדרות. הוא בחן אותי, לא משנה ששרתי לו רוקנ'רול, אבל הוא לקח אותי בסוף… ושם (באירועים) חייבים לנגן (מרוקאית). אתה מנגן שיר אחד בפרסית, ושיר אחד ברומנית, ושר אחד בפסדובלה… זה מבחינתי הכריחו אותי (לנגן מוזיקה מרוקאית), מה לי ולזה. אני מכיר הכל, אני שומע הכל, הכל נמצא כאן - אבל אני לא יודע שזה נמצא כאן.

במהלך השנים התרחשו מספר תהליכים בהרכב - אוליאל צירף את אחיו, המתופף אלי אוליאל, ובהמשך את חבריו הקלידן קובי אוז (לפני שהקים את 'טיפקס'), נגן הבס חיים אוחנה, והזמר סמי לזמי - כולם מהעיר שדרות. בתהליך הדרגתי הלהקה התמקדה במוזיקה מרוקאית. המסורת והשורשים המוזיקליים של אוליאל העסיקו אותו, הוא חזר לשירים שספג בבית והאזין באדיקות להקלטות ממרוקו. בנוסף, העסיקה אותו ההדרה של מוזיקה מרוקאית מהמיינסטרים הישראלי. "חשבתי שהעדה הכי גדולה במדינה אז, לא יכול להיות שלא היה לה ביטוי ברדיו. חשבתי שהמוזיקה הזאת צריכה להיות חלק מהמוזיקה הישראלית"².

המניע האחרון של הלהקה להפוך ללהקה יוצרת, להקליט ולהוציא שירים, הגיע מכיוון מפתיע. באלבום ההומוריסטי 'שירים במיץ עגבניות' של מתי כספי, משנת 1990 היה שיר שהרגיז את אוליאל - 'נחליאלי'. השיר, למילותיו של אהוד מנור, מבוסס על מקצב מרוקאי סטנדרטי - 'אינסרף', ואוליאל מצא אותו פוגעני ולא מדויק מבחינה מוזיקלית. הוא הקליט אותו (יחד עם כספי עצמו), למילים ולעיבוד מרוקאיים. הלהקה צירפה אליו שירים צפון אפריקאים נוספים שאותם הכירה מקלטות ומאירועים וכן שירים שניגנה בעצמה. אחד מהם היה 'אהלן וסהלן'. הלהקה ראתה בשיר זה פוטנציאל רב ובחרה לשמור אותו לקסטה הבאה שלהם.

שתי הקסטות שיצאו בהמשך כ'אלבום הכפול' כוללות פרשנות ייחודית של הלהקה למוזיקה המרוקאית (למרות ששירים רבים היו יחסית חדשים). פרשנות ייחודית זו נבעה מהרקע הרוקיסטי של אוליאל. העיבודים נשארו קרובים למקור בתוספת של סט תופים, גיטרות חשמליות וקלידים. כל אלה הציגו גרסה 'בועטת', חשמלית, וישירה של אותם השירים, שבהם הקצב שהינו אלמנט חשוב במוזיקה המרוקאית, בולט במיוחד. חברת התקליטים 'פונוקול' התעניינה בשילוב הזה וראתה בו דוגמה לסגנון מוזיקת העולם שצבר פופולריות, בעיקר באירופה. 'פונוקול' מימנה חצי מעלות ההקלטה של האלבום, בשעה שהחברות המזוהות עם הז'אנר המזרחי לא האמינו בסגנון של הלהקה.

זאת ועוד - הסיפור של 'אהלן וסהלן' מורכב יותר. אוליאל הכיר את השיר מהקלטות של חפלות ממרוקו, וחשב שהוא שיר מסורתי.³ הוא לא ידע שאת השיר הלחין בכלל פסנתרן יהודי צרפתי-אלג'יראי בשם מוריס אל-מדיוני שהיה בעצמו אמן פיוז'ן. אל-מדיוני החל את הקריירה בנגינה לחיילים אמריקאים בבתי הקפה באלג'יר, שם ספג את הסגנונות המערביים שאותם החיילים אהבו. בהמשך, שילב אל-מדיוני את הסגנונות המערביים עם הסולמות הצפון-אפריקאים, והתאים אותם לפסנתר.⁴ אל-מדיוני עלה בשנות השישים לישראל וליווה את הזמר ג'ו עמר, אך לאחר זמן קצר המשיך והיגר לצרפת, שם הקריירה שלו נסקה.⁵

אל-מדיוני כתב את 'אהלן וסהלן לזמרת לין מונטי שגם היא ממוצא יהודי אלג'יראי. לפי סיפור ידוע, היא ביקשה ממנו לכתוב לה שיר לכבוד הופעה מיוחדת של השניים - יומיים לפני מועד המופע. הוא כתב מילים שמברכות את הקהל ומודות לו על הגעתו, בשילוב של ערבית אלג'יראית וצרפתית. למעשה, השיר לעולם לא נחשב צפון אפריקאי 'מסורתי' - למרות שהבסיס הקצבי והמלודי לשיר מגיעים ממסורת זאת. ניתן לשמוע לצד הדרבוקה והכינור את השפעת הפסנתר, השאנסונים הצרפתיים כמו גם את ההרמוניה המערבית. במובן מסוים, דווקא הגרסה של שפתיים, עם פתיחת הגיטרה של אוליאל (במקום הפסנתר של אל-מדיוני), עם הסגנון הישיר וה'בועט' של הלהקה וההשפעות הברבריות שהתבטאו בקולות ובקצב - הפכו את הגרסה שלהם לזאת שהפכה את השיר לסמל של העדה המרוקאית והאירועים המסורתיים שלה.

מילים:

אהלן וסהלן אהלן ביקום - ברכת שלום מקובלת בשפה הערבית - שיהיה לכם קל/טוב - שלום בכם

פרחתו אלבי ולפרח ביקום - שמחתם את ליבי ואשמח בכם
ז'יתו יא חבבי מחבאליום - באתם יקיריי לכבוד היום הזה
אהלן וסהלן אהלן ביקום

הד'ל קעדה- זאת הפגישה/ישיבה
סחתמניתהא- כמה ציפיתי/חיכיתיי לה
סאתמי ג'דידה- מצאה אותי מחדש
זררנו עליה- עשינו עליה צהלולים (מילה שאוליאל הוסיף לשפה העברית).
ברקה מסעודה- במזל הצלחה

הד'ה לילה תחל מזיאנה - הלילה הזה יתחיל בשמחה
סתחו פיה זררתו עליה - תרקדו פה, תעשו צהלולים
ברקה מסעודה - במזל הצלחה

האותנטיות של אהלן וסהלן

האבולוציה שנסקרה של 'אהלן וסהלן', אל מול עם ההתקבלות שלו כמייצג אותנטי של מסורתיות מרוקאית מעלה שאלה על משמעות האידאל ההפכפך של האותנטיות במוזיקה.

בספרו Authenticities: Philosophical Reflections on Musical Performance⁶ הפילוסוף והמוזיקולוג פיטר קיוי (Peter Kivy) פורט את מושג האותנטיות בביצוע של מוסיקה היסטורית לארבעה סוגים: סאונד - הסאונד המקורי, כמו שהיה בביצוע הראשוני של היצירה או של הסגנון המנוגן. כוונה - קיום של הכוונה המוזיקלית של המלחין, דרך הכלים הנוכחיים, כלומר, אם כלי הנגינה, למשל, השתנה, אין צורך להשיג את הסאונד 'של פעם' אלא לבטא את הכוונה של הלחן ושל המלחין בסאונד המשתנה. פרקטיקה - שמירה על הסביבה, הנראות, אופי ומיקום הביצוע, מתוך תפיסה שהסביבה היא חלק בלתי נפרד מהמוזיקה ומהאינטראקציה עם הקהל. אותנטיות אישית - הצורה המקובלת במוזיקה הפופולרית היום, שמדגישה את הביטוי האישי של הרגשות, המחשבות, והמוזיקליות של האמן דרך היצירה והביצוע שלו. גם בביצוע היסטורי - המבצע יכול להרגיש (או לא להרגיש) חיבור ליצירה, לסגנון, או לרגש שהיא מבטאת.

אפשר להוסיף את אידיאל האותנטיות בתרבויות מזרחיות, שדורשות מהמוזיקאי נאמנות לסגנון הביצוע המסורתי, ולהלך הרוח של אותו המודוס (הסולם המוזיקלי).

אין ספק שהמקרה של 'אהלן וסהלן' תואם לסעיפים האלה. זהו שיר יחסית חדש, שמשלב בין מקצב, סולם וכלים מסורתיים לבין סגנונות וכלים מודרניים. אמנם המבצעים שלו הינם ממוצא מרוקאי, אבל השיר הוא בכלל של נגן אלג'יראי, ואף על פי שכלי הנגינה הם מודרנים-הביצוע של להקת 'שפתיים' מבחינת סאונד וכוונה עדיין מגלה נאמנות רבה למסורת של חברי הלהקה.

החלק היותר מעניין בדיון זה הוא קבלת השיר שמסמל אותנטיות מרוקאית לישראלים באופן כללי ובמיוחד לבני העדה. חיים אוליאל מספר כי הוא שמע מיוצאי מרוקו פעמים רבות, שהשיר הזה מחזיר אותם לילדותם במרוקו, ואפילו ציינו שהם נזכרים בילדותם משם (למרות שהשיר אז בכלל לא היה קיים). אפשר להסביר את התופעה הזאת בכך שייתכן שהאותנטיות נוצרת מהבניה חברתית דרך סמלים, טקסים ומדיה ולאו דווקא מזיכרון קונקרטי. בנוסף, ניתן להטיל ספק במושג האותנטיות. האם שיר ש'נשמע כמו פעם' הוא אותנטי? אולי האמן ציני לחלוטין לביצוע שלו? אולי תרבות מוזיקלית היא חיה ומתחדשת, ודווקא הביצוע המודרני הוא אותנטי (האם זה אותנטי ללבוש היום בגדים מתקופת התנ"ך?). וייתכן שהקהל פשוט ידע לזהות את המקוריות של להקת שפתיים ושְייך את השיר לזיכרון הקולקטיבי העדתי על מאפייניו השונים.

הערות ומקורות

1. מתוך הפודקאסט 1+1, אתר 'כאן'. בהגשת אסף ליברמן. פרק 126 עם חיים אוליאל. 15.12.2024 kan.org.il
2. מתוך הפודקאסט 'השדרנית''. בהגשת ענת אסולין. פרק 4: חיים אוליאל, 04.04.2026 open.spotify.com
3. ראיון אישי, נערך בתאריך 06.05.206
4. אפשר לשמוע סגנון זה בשיר 'נשמתי' של עמיר בניון לו אל-מדיוני היה שותף.
5. מתוך: פרק 5 - המנון הכנסת האורחים, תום יוגב, מהפכה של שמחה : מוזיקה ישראלית-מזרחית. עורך: אופיר טובול, הוצאת ידיעות אחרונות, 2024.. עמ' 155-156.
6. Peter Kivy, "Authenticity as Practice," in Authenticities: Philosophical Reflections on Musical Performance, Cornell University Press, 1995.