פיוט ארמי שחצה קהילות
את "יה ריבון עלם" חיבר רבי ישראל נג'ארה, בן למגורשי ספרד ששימש כרבה של עזה במאה ה־16. זהו הפיוט המפורסם ביותר שלו, והיחיד משיריו שמושר גם בקהילות האשכנזיות (אתר הפיוט והתפילה: יה ריבון עלם). הוא נעשה לאחד מפיוטי השבת המרכזיים בכל הקהילות, אף שהשבת אינה מוזכרת בו כלל (אתר הפיוט והתפילה).
הפיוט כתוב ארמית, ולשונו נשענת על ספר דניאל (אתר הפיוט והתפילה). ראשי חמשת בתיו יוצרים את המילה "ישראל", והוא נדפס לראשונה בספרו של המחבר "זמירות ישראל". הספרדים שרים אותו בשירת הבקשות, ונכתבו לו עשרות לחנים (ויקיפדיה: יה ריבון עלם).
באתר הפיוט והתפילה מתועדים ביצועים ממסורות רבות, ובהן בוכרה, חלב, בבל, מרוקו, לוב, תוניס ותימן. בחצרות החסידיות חוברו לו לחנים רבים, ובתקופת השואה הוא נעשה למעין המנון של חיזוק ואמונה (אתר הפיוט והתפילה).
ריבוי הלחנים מתאים לדרכו של נג'ארה עצמו: הוא התאים מילים עבריות למנגינות עממיות, בעיקר תורכיות, שהכיר בנדודיו (אתר הפיוט והתפילה: על דמותו של ר' ישראל נג'ארה).
הביצוע הבוכרי
בסרטון שבעמוד זה מבצעים הבורוכובים את הפיוט בלחן ממסורת בוכרה, מתוך המופע "הבורוכובים וריף כהן" בפסטיבל הפיוט 2015 (ערוץ אתר הפיוט והתפילה ביוטיוב). לפי תיאור הסרטון, ישראל בורוכוב מנגן בג'ומבוש ושר, אברי בורוכוב מנגן בבס, בקונטרבס ובכלי הקשה, ואיתמר בורוכוב בחצוצרה, בזורנה ובאלקטרוניקה. לצדם מופיעים ניסים לוגאסי בשירה ובטאר, אמיר אלייב בקאנון, בדויירה ובקלידים, ומעיין דורי בכלי הקשה (ערוץ אתר הפיוט והתפילה).
הקבוצה מתוארת שם כמי שממשיכה את מסורת השירה הבוכרית בפרשנות קצבית ויצירתית (ערוץ אתר הפיוט והתפילה). על מקומו של נג'ארה בשירת הבקשות אפשר לקרוא בפרק פיוט ושירת הבקשות.
